קומיסרצ`יק בוריס נ' עירית רמת השרון

פסק דין

1. רקע כללי-

בפנינו תביעתו של בוריס קומיסרצ'ק (להלן- התובע) במסגרת התביעה תובע התובע כי ישולמו לו הוצאות רכב בהיקף של 500 ק"מ , 30 שעות נוספות גלובליות לחודש, כמו גם תוספת כפיים בסך10%, תוספת בגין גמול השתלמות , תוספת בגין ותק שנצבר בחו"ל וכן הפרשות לקרן השתלמות ומבטחים בגין כל אלה.

החל מיום החל מיום 15.8.94 הועסק התובע ישירות ע"י הקונסרבטוריון העירוני למוזיקה ברמת השרון (להלן- הקונסרבטוריון), כאב בית ,והחל מיום 1.3.04 נקלט כעובד עיריה (להלן- מועד המעבר) בדרגה 8 .

באשר לתביעות התובע בגין 30 שעות נוספות גלובאליות ואחזקת רכב , טוען התובע כי קיבל רכיבים אלה כאשר הועסק ישירות ע"י הקונסרבטוריון ומשהובטח לו כי שכרו לא יפגע במעברו להיות עובד עיריה , הרי שיש להמשיך ולשלם לו בגין רכיבים אלה.

באשר ליתר הרכיבים הנתבעים, טוען התובע כי במועד המעבר הובטח לו כי אלה יהוו חלק משכרו כעובד עיריה ומשכך על העיריה חלה החובה לשלמם.

הממונה על השכר צורף לתיק זה לבקשת הנתבעת – עירית רמת השרון (להלן- הנתבעת ו/או העיריה) משהעיריה סברה כי היא נדרשת לאשר רכיבי שכר אשר לטענתה חורגים מהמקובל בשירות המדינה.

יצוין כי העיריה הינה גוף מתוקצב כמשמעו של מונח זה בחוק יסודות התקציב- התשמ"ה- 1985 באופן שהעיריה כפופה לאמור בסעיף 29 לחוק הקובע מסגרת אחידה של שכר לגופים מתוקצבים התואמת את הנהוג לגבי כלל עובדי המדינה.

מטעם התובע העידו התובע בעצמו, ניר נקב- מורה למוזיקה בקונסרבטוריון ונוגה תבור- מנהלית הקוסרבטריון עד 31.7.05. מטעם הנתבעת העיד קובי פינקו- סמנכ"ל משאבי אנוש בנתבעת.

2. תמצית טענות התובע-

תהליך מעבר התובע לעבודה בעיריה לווה בפגישות אצל נציגי הנתבעות אשר הבהירו לתובע ולעובדים נוספים כי תנאי עבודתם לא יורעו כתוצאה מהמעבר . הנתבעת הבטיחה בצורה ברורה לעובדי הקונסרבטוריון המשכיות בתנאי השכר ומניעת פגיעה אפשרית ועל סמך הבטחות אלה הסכים התובע למהלך.

תוצאות המעבר היו כי משכורת הבסיס של התובע פחתה במחצית ועל מנת להגיע לרמת השכר הקודמת היה על התובע לבצע עשרות שעות נוספות בעוד שבנוהל העבודה הקודם נכללו 30 שעות נוספות כחלק מובנה בשכר ושכרו היה גלובלי. כמו כן כעת, לאחר המעבר השעות הנוספות וכן תשלומי הרכב שולמו פעמים רבות באיחור וגרמו לו נזק. כן לירידה בשכר הבסיס היתה וישנה השפעה על פיצויי הפיטורים וזכויות הפנסיה.

משכורתו האחרונה לפני מועד המעבר (תלוש 2/04) היתה בסך 7,955 ₪ לחודש כבסיס. סכום זה כלל תמורה בגין 30 שעות נוספות ותשלום בגין אחזקת רכב (350 ק"מ) כמו כן עבור כל שעת עבודה נוספת שביצע התובע בנוסף הוא השתכר סך של 55.88 ₪ .

החל מיום 1.3.04 משתכר התובע שכר בסיס של 4,192 ₪ ללא מרכיב שעות נוספות ו/או כל תשלום אחר (תלוש 6/06) באופן שכאמור על התובע לבצע כמות רבה של שעות נוספות על מנת להגיע לרמת השכר שהשתכר ערב המעבר.

מעמדת הממונה עולה כי אכן לא נהוג בשירות המדינה לשלם תוספות גלובליות אך הדברים לא מכוונים למצב בו עובד כבר השתכר במשך 6 שנים שכר גלובלי. במקרה זה יש מקום לגישה כי אין לפגוע בשכר העובד פגיעה כה משמעותית ובפרט נוכח ההבטחות שקיבל כי שכרו לא יפגע עקב המעבר.

3. תמצית טענות הנתבעת-

עם התובע קוימו מספר שיחות בהן הוסברו לו התנאים כעובד עיריה והתובע בחר שלא להתפטר עקב המעבר, גם לאחר שקיבל מסמך סיכום התנאים ותלושי שכרו וגם לאחר שביקש לשקול הגדלת התמורה המשולמת לו על ידי העיריה באמצעות התקשרות עימו כעצמאי, הצעה שנדחתה.

העיריה כפופה לחוק יסודות התקציב, תשמ"ה 1985 ומשכך שילמה ומשלמת לתובע שכרו על תוספותיו במגבלות החוק. כעובד עיריה מקבל התובע בשכרו הטבות כספיות כעולה מנספח ג' לכתב התביעה- שכותרתו "העסקתך בעירית רמת השרון" תוספת כפים בגובה 10%. אחזקת רכב בגובה 500 ק"מ עפי דיווח . קצובת נסיעה חודשית , טלפון, הפרשות לקרן השתלמות, ותק בעבודה מתחילת העבודה בקונסרבטוריון וכן כל הזכויות והחובות הנהוגות לגבי כלל עובדי הנתבעת.

כן מקבל התובע כעולה מתלושי השכר (נספח ו' לתצהיר הנתבעת) הפרשות סוציאליות, גמול השתלמות, שעות נוספות ותוספת משמרות בשיעור 20% וביגוד והבראה, גילומים והחזרי הוצאות .

התובע מקבל בנתבעת שעות נוספות לפי דיווח מהשעה הראשונה , אף כאשר עבר מגבלת 60 שעות נוספות וחרף היות הדבר חריג, קיבל התובע תמורה גם בגין אלה.